02/03/2022
פוסט מרססים - תקראו, תלמדו ואל תפספסו!
🔸
הריסוס מהאוויר הוא בעיקר ריסוס של יבול בעזרת דשנים, קוטלי מזיקים וקוטלי פטריות.
המטוסים המרססים מעוצבים ונבנים במיוחד למשימה הזאת, למרות שיש גם מטוסי ריסוס שהוסבו ממטוסים ״רגילים״.
בארץ פועלות שתי חברות עיקריות לריסוס ודישון. כים-ניר ותלם.
אז בואו נעבור על התפתחות הריסוס לאורך השנים…
🔸
זריעה מהאוויר - 1906:
הריסוס האווירי הראשון המוכר בהיסטוריה, בוצע על ידי החקלאי ג'ון צ'ייטור בשנת 1906.
צ'ייטור ריסס זרעים בעמק מלא ביצות בניו זילנד, באמצעות כדור פורח.
אבל בהמשך הזריעה נחלשה כי קשה לשלוט בצפיפות ובסדר של היבול, בגלל פרמטרים שמשתנים כמו: מהירות המטוס, זווית הריסוס, כיוון הרוח, נתונים גאוגרפיים של האזור.
🔸
השלב הבא - ריסוס יבולים - 1921:
השימוש הראשון במטוס לצורך ריסוס יבולים קרה ב-3 באוגוסט 1921 באוהיו. השיטה של ריסוס יבול פותחה במאמץ משותף של מחלקת החקלאות של ארצות הברית וצבא ארצות הברית. מטרת הפרויקט הייתה להרוג זחלי עש מזיקים שהתגלו ביבול ע״י ריסוס בעופרת. הניסוי הראשון נחשב להצלחה מסחררת, ובעקבותיה קמו חברות מסחריות של ריסוס אווירי באוהיו עד שזה התפתח גם לשאר ארה״ב ואירופה.
🔸
ריסוס דשנים - 1939-1946:
שיטת ריסוס הדשנים פותחה בניו זילנד בשנות ה-40 על ידי אנשי משרד העבודות הציבוריות וחיל האוויר המלכותי של ניו זילנד. בהתחלה ריססו דשן וזרעים ביחד, אבל אחרי זמן קצר בוטל הרעיון והמשיכו רק בפיזור של דשנים ממכלים שהותקנו במטוסי TBF אוונג'ר ודקוטה, שהיו עודפי מלחמה.
כמובן שגם זה הצליח, ולכן עם סיום מלחמת העולם השנייה הייתה עלייה חדה בריסוס קוטלי מזיקים, עד שהתבררה ההשפעה הסביבתית של החומרים.
🔸
ריסוס מים - 1952:
כן כן, כיבוי מהאוויר הוא סוג של ריסוס והוא נבחן באופן נסיוני בקנדה ב-1952, והתבסס מהר מאוד כשיטת כיבוי שריפות מקובלת באמצע שנות ה-50.
🔸
והריסוס האחרון - ריסוס לילה - 1973:
ריסוס לילי, נעשה בעיקר באמצעות ספריי נוזלי, ונפוץ בעיקר במדבריות מערב ארה״ב. הוא מתבצע בלילה בגלל שהחרקים מתחבאים מהטמפרטורות הגבוהות שיש ביום, ואז הם לא נקטלים בריסוס הרגיל. הקושי בריסוס הזה, הוא השליטה בריסוס. בניגוד לאור יום, בלילה אי אפשר לראות איזה חלק מכסה הרסס שנפלט מהמטוס ולכן הומצאו מגוון שיטות, כמו פיזור זהרונים יחד עם הרסס.
🔸
עד כאן להפעם. תודה רבה לטייס ריסוס על התמונות המדהימות!