16/09/2015
לפני כמה ימים הורדתי ממדף הספרים שלי ספר בשם "פנס הקסם". הספר מתאר את רישומיו של דוד בנבנישתי, שהיה מחנך וגיאוגרף ישראלי ומורה דרך שפעל רבות להחדרת אהבת הארץ. בתוך הספר הופתעתי למצוא טיפים לצלם המתהלך בארץ ישראל והמנסה לצלם את צפונותיה.
"גוף שהוא מואר מכל צדדיו בשמש, והמצלם רוצה לקבל תמונה שלא יהיה בה הבדל בין האור לצל, מצלמים אותו עד 10 שעות לפני הצהריים, או משלוש שעות אחה"צ". דוד בנבנישתי – "כיצד מצלמים בארץ ישראל?", פנס הכסף, מסעות בארץ ישראל של פעם, 1994. עמוד 15.
אז על איזה עקרון צילום מדובר כאן?
עקרון "שעת הזהב" מדבר על זמן מיוחד ביום, אחרי הזריחה או לפני השקיעה, כשהאור המתקבל מהשמש יותר אדמוני ורך מאשר כשהשמש נמצאת גבוה יותר בשמיים. כשהשמש נמצאת קרוב לקו האופק, האור עובר דרך עומק רחב יותר של אטמוספירה, ובכך יורדת העוצמה של אור ישיר, וההארה שהעצם המצולם מקבל הינה דרך אור שמש לא ישיר. אופק האור הכחול מתפזר יותר ולכן מתקבל גוון אדמדם. בנוסף, הזווית של השמש עם האופק מייצרת צללים ארוכים יותר.
באמצע היום, אור השמש ישיר הרבה יותר ומייצר צללים אפלים וקשים יותר כך שעל מנת ליצור מאזן באור יש להשתמש לעיתים קרובות באור מלאכותי מאזן, כמו זה המתקבל משימוש במבזק אור.
התמונה המצורפת של רננה, מודלית יפייפיה שפעם הייתה לי הזכות לצלם, צולמה בשעה של אחה"צ, כשאור השמש היה רק ומזמין. ניתן לראות כי האור מתחלק יפה על פניה, ללא צללים קשים.