21/10/2018
צהרי יום שישי, 7 נשים ואנוכי מגיעות למשרד לביטחון פנים למחות נגד רציחתן של נשים בישראל. אל מקום המחאה מגיעים שוטרים, מבקשים מכולן להזדהות ומעכבים אותן בשטח. אחת המפגינות מספרת לשוטרים כי בעבר הוטרדה (בלשון המעטה) וכי התנסחות החוקרים לאחר שהעזה להתלונן כללה "כי את שרמוטה". אחד השוטרים שעיכב אותנו בשטח באותם צהרי שישי נעימים מהר להשיב "אני לא מאמין שכך הם התנסחו". עשרות פוסטים בפייסבוק תחת ההאשאג #מאמינהלך ומגיע שוטר ומעז לומר לבחורה שהוא לא מאמין לה. איני מאמינה גדולה בתורה אבל שם נכתב "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" אכן אונס משווה לרצח בתורה, שכן הנאנס/ת צריכ/ה להמשיך לחיות לאחריו והיום אנו הנשים צועקות את צעקתן של הנשים שלא יוכלו יותר לצעוק, להתלונן או לחכות שהמשטרה תמצא את הדין עם בן זוגן המתעלל.
אספר לכן למי אותו השוטר כן האמין? הוא האמין לבעל המגרש שעל גדרותיו נכתבו בצבע גואש מסרים לאדון גלעד ארדן. כאן השוטר החליט להתלונן בשם בעל המגרש (תוך שמתקשרים אליו והוא מודיע שממש לא אכפת לו מקצת גואש שיישטף בגשם). מבינים את האבסורד? המשטרה מחליטה להאמין למי שאפילו לא הגיש תלונה, אבל עד שאישה מחליטה שהיא כן מסוגלת לעבור גיהינום ולהתלונן - לה לא מאמינים.
למרות הכל, הפעם אני מודה למשטרה שהחליטה לקחת דברים בפרופורציה, לבוא לקראתנו, לנסות להבין את החשיבות שבמחאה ולא לעצור אותנו, כי אחרי הכל- קצת פדיחה שהרצח האחרון בוצע בידי שוטר.
עד חפירותיי להיום
התמונות לא ערוכות* והן גם פה בכתבות:
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5374969,00.html
https://www.mako.co.il/women-agenda/Article-bcaee6d2ef68661006.htm
צעדת השרמוטות 2018 ירושלים Anna Kleiman Shoshan Veber Kim Arad
